דף הבית
טלפונים חיוניים
אודות העיר
מפת העיר
גלריית תמונות
  ‏יום שישי ‏18 ‏אוגוסט ‏2017
שלום, אורח ...     להרשמה לחץ כאן  
מחיר למשתכן
פתרון מצוין
אין לזה יתרון
יש דברים בגו
מיותר לחלוטין
לסקרים נוספים
חיפוש
למחרת פטירת יורם קניוק
למחרת פטירת יורם קניוק

יורם קניוק נכח בתיזה שלי, שדנה בשיבה רעה מבעד למבחנת היחסים בין הורים המתמהמהים למות, אם להתנסח בבוטות, לבין צאצאיהם. הצאצאים, אף שמצפונם ולבם פועמים בקרבם, הם מותשים ושחוקים מליווים של חיים לא ראויים שאיבדו את כבודם וצלמם ודמותם, כך במקרה הטוב. ובמקרים רעים שאינם נדירים, נקלעים הצאצאים לקונפליקט בין האינטרס להשקיע בצאצאיהם-הם ובהבטחת עתידם, לבין התובענות הממונית והרגשית (!) הכרוכה בתלות של הקשיש הנעשה חסר ישע, בזולת, ומשרה אווירת ניוול על סובביו. לקניוק הייתה אמירה רבה וייחודית בנושא. ואני דולה מן התיזה שלי, שהוגשה לחוג למחשבת ישראל באונ' ב"ג, את הפיסקה הראשונה שרוחו שורה עליה ודבריו מובאים בה.ומקווה שתהיה זו מחווה מוקירה לזכרו של סופר שלא כיבס את מילותיו ולא נרתע מלאמרן ולכתבן ולפרסמן, קשות וקוראות תגר על המקובל, ככל שהיו... במאמר קצר שניסוחו אינו ניחן ב'תקינות פוליטית', מתחשבן יורם קניוק בן ה-77, עם מדיניות רשויות הבריאות – "הרופאים לא החליטו שאני צריך לחיות, אלא החליטו שהזִּקנה שלי תהיה יותר ארוכה... ומה יוצא לעולם מזה? שאני נדבק כמו עלוקה לחיים שלי, שנגמרו בגיל 65 כשיצאתי לפנסיה... מה אני כבר יכול לעשות בגילי? לשבת בשדרה ולראות אמהות וילדים ? לחכות לסדר, לראש השנה?... בשביל מה? שיאריכו את החיים עד גיל 65 ואחר כך שיעזבו אותי במנוחה. מי שיוכל וירצה, יחיה. מי שלא יכול ילך לאן שהולכים כשלא חיים עוד. אבל הכסף שעולות התרופות שלי היה יכול לפרנס משפחה במצוקה, להגדיל את המשטרה פי 4. מה אני צריך זִקנה כזאת ארוכה?... הזְּקנה שלי לא רואה טוב, גם אני לא, בקושי שומע. בשביל מה אני צריך את זה"? תשובה העולה בדעתי היא - בשביל לכתוב למשל, את הספר הנוקב חדרי לב, על החיים ועל המוות, שיכול היה להיכתב רק בהיות כותבו יודע 'על מה מדברים' בהוויה שהוא עצמו כינה "מוות מהלך", בתהליך חזרתו לחיים מניתוח להסרת גידול ממאיר. הוא משחזר "רגעי חרדה מתוקים" בתוך היותו "מגורש מחיי ואין לי בעיה עם זה, החיים שאני מגורש מהם לא היו החיים שרציתי לחיות". ובכל זאת, ובמידה מסוימת, בעל כרחו, "בגיל שבעים וחמש מתִּי והתחלתי לחיות שוב". אם מבכים החוקרים את הלאקונה שבחקר הזִּקנה , אשר בו "תופעה אנושית העשויה להיות מקור להבנת האדם" מוחמצת באורח קבע, הרי קניוק הרצוי כמת בעיני עצמו, מתקן זאת וממלא משהו מן החסר, בספרו שכולו מונולוג של עדות ווידוי. מעניין בעיני, כי איש אינו משתמט מהתעמתות עם מות אמו או אביו. קינן היה רדוף השארת אביו לגורלו, וקניוק מכיר בהיותו נמנה על נוטשיה של אמו, אחר אביו ש"עזב אותה במותו, וזה היה סוג של בגידה בה מצדו", ואחותו ש"עזבה לחיות את חייה" . סו"ס הוא מחלץ את דמותה מן השכחה בהזיותיו ותעתועיו , ופוקדות אותו אמִתּות בוטות, בתחילה מבעד לפילטר של מחשבות מירנדה אשתו, ובהמשך, ללא מתווכים – "אני מדבר עם שרה אמי. מירנדה אומרת שזנחתי את שרה בחייה, שהרעתי לה. שהבכתי אותה. לא ידעתי לאהוב אותה, ואז היא הזדקנה והייתי רע אליה והיא טובה אלי. אני שוכב עתה ומנסה לשחזר את שרה אמי. פתאום אני מתגעגע אליה. עשקתי אותה ופגעתי בשמה הטוב. לא ריחמתי עליה. לא ידעתי לאהוב אותה". .....................................................................................   קניוק [2008] ע' 7 - יורם קניוק, 'הצבר האולטימטיבי'. תל-אביבי יליד 1930, מסופרי דור תש"ח של 'יפי הבלורית והתואר' (פלמ"ח'ניק, נפצע בקרב על ירושלים) שהשכיל לקשור בין גלותיות ועבריות ולשמר את המתח שבין יהדות לישראליות. ספריו תורגמו רבות. זכה בפרס זאב לספרות ילדים, פרסי הנשיא, ביאליק וברנר, ובפרס זכויות האדם ועוד, בצרפת. אינו הולך בתלם ונמנע מלחתור להיכלל בקאנון הספרותי, ומבלי השתדלותו, צלח הדבר. ספרו היהודי האחרון, יוצר "אנטי-היסטוריה: תיעוד של מאורעות עבר והווה שאין בהם עקיבות ושאינם מונעים בידי סיבה ותוצאה. הם פרומים, גדושים בסתירות, בהטיות, בנקודות מבט מתחלפות; משוכתבים לגרסאות מפוקפקות, הם מערערים על יסודות היסטוריים של תקפות ושל אחדות. את הכרוניקה היהודית אי אפשר להפקיר למדע ההיסטוריה היציב, ולמשך הסמכותי שהוא מגולל. קניוק מציע זמן חלופי, שפונה כנגד עצמו: אמהות יולדות את בניהן לאחור, כנגד כיוון הזמן, מתים מתגלגלים בחיים שקדמו להם. הזמן היהודי המודרני הוא מיתולוגיה של זמן, שבה הבנים יולדים את האבות, והאבות קוברים את הבנים" – הרצוג (2009). בטיילו יומיום בשדרה, נתמך במלווה שהצמיד לו הביטוח הלאומי, מבחין קניוק בצמיחתם המעוצבת והשַּׂגיבה של העצים, "הדומה לפיסול סביבתי של אלוהים, אם הוא היה בכלל מואיל לרדת לשדרה". ושם, באותה שדרה שלכאורה, כבר איבדה את נגיעתה בחושיו ובחייו, הוא רואה בקיץ "ילדה יפהפייה, רוסיה... עושה סלטות מקסימות בסקייטבורד שלה... היתה מענגת אותי ביפי תעלוליה" (קניוק [2007] ע' 203-202). נראה שהלכי הרוח מתחלפים ואין להסיק מפִּרצי-הִלכי נפש של "החיים הם כמו גיהוק, מין מהלך לא רצוני" (שם, ע' 167), על מיצויים המוחלט עד היעדר תכלית וטעם להמשיכם, בעיניו-הוא. הן רק בהתעוררו מהתעופפותו בין העולמות בהפסקות של מוות (כהתנסחויותיו), הבין סוף סוף לראשונה, שאחותו אוהבת אותו, ושהאשה שאיתו עשרות בשנים, אוהבת אותו, "ופתאום אני מתורגם לאיש אהוב, תחושה נוחה, יפה, לא הייתי בה קודם, לא הייתי עצמי אלא סיכוי והרהור בלבד, ומרוב שמחה נחנקתי"... (שם, ע' 142). ובדעתה של אמה של אמירה הס, החושבת ש"החברה יכולה להיות שלמה רק אם תלמד לכלול גם את התמצית, המחשבה של הזקנים שבתוכה. כי הם מוסיפים, בניסיון ובידע ובהבנה לכל מה שידוע" (הס [2000] ע' 39). כלומר, גם מעמדת עליבותם, לא-רק שיש למטענם הבשל והמפוכח מה לתרום, אלא שכלל החברה האנושית מחסירה ומחמיצה את המשאב השווה והמבקש רק קשב, בשבילו ולמעננו גם יחד. " כי שם בהזיותיו מפרפר בין חיים למוות היו לי חיים עשירים יותר מאשר יש לי כאן כיום" (קניוק [2007] 'דברים אחרונים', ע' 207). לאקונה ישנה גם בלשורר את הזִּקנה ברפרטואר שירת ימינו כאן ועכשיו, וקבל עליה בעל הדבר, אלישע פורת [2009], 'מחסור ניכר בשירי זקנים', בעיתון מקוון. טרונייתו דומה לזו הנאמרת בחיבורי, על היעדר עדויות ממקור ראשון, על הפרוטוקול האימהי השתוק אף הוא. שם, ע' 177-176. דמות האם המתה זה מכבר, פוקדת תמיד את מתועתעי התודעה המבקשים פיצוי לעצמם על האבֵדה, ותיקון לעוולתם כלפי האם האובדת - "הֶמשך האני המובן מאליו / אך הזמן בתוכו שביר ונפיץ / נִתָּז לקרעים בין עבר לעכשו / שובר משכָּנו בשעון המֵּריץ. // החֵל מהבֹּקר אמך נעלמה / ירדה מדרגות אובדת כִּווּן. / שנים, עשרות, מאז פטירתה, / כעת מחפשת אותה בַּשִּׁכּוּן", כותב רבינוביץ' [2008] 'ההמשך בתוך האני', ב, ע' 63, לאשה הסובלת מאובדן זיכרון ; יאלום [2000] ע' 25-15, מתעמת עם אמו המתה, מנסה להיפרד, בחלומו – "'אני מרים את ראשי מן הכר ומנסה להתנער מן החלום, והמילים גודשות את גרוני: 'איך הייתי, אמא? אמא, איך הייתי'? / אך אמא קבורה שלוש אמות באדמה. מתה כמו אבן כבר עשר שנים... מתה והעלתה רקב. / ... / והנפנוף אל אמא? מדוע זה עלי לנופף אליה עכשיו, כאשר שנה אחרי שנה התגוררתי איתה באיבת עולם? היא היתה יהירה, שתלטנית, פולשנית, חשדנית, רשעית, דעתנית, ונבערת בלי גבול (אך נבונה – אפילו אני יכולתי להיווכח בכך). מעולם, אף פעם אחת, לא זכרתי רגע חמים איתה. מעולם לא התגאיתי בה, לא חשבתי, כמה אני שמח שהיא אמא שלי. / ... / את לא תופסת. אמא. אנחנו חייבים להיות נפרדים – לא כבולים זה לזו... זה מה שאני רוצה שהילדים שלי – כל הילדים – יהיו. משוחררים מכבלים ... זאת אומרת, להיות חופשיים, משוחררים. אני לא מצליח להסביר לך, אמא. אגיד זאת בצורה אחרת: כל אדם בעולם חי ביסודו של דבר לבדו. זה קשה, אבל ככה זה, ואנחנו חייבים להתמודד עם זה. לכן אני רוצה את המחשבות והחלומות שלי עצמי. את חייבת שיהיו לך מחשבות וחלומות משלך. אמא, אני רוצה שתצאי מהחלומות שלי'. / פניה מתקשחים, והיא מתרחקת ממני. אני ממהר להוסיף, 'לא בגלל שאני לא אוהב אותך, אלא בגלל שאני רוצה את הטוב לכולנו – לי ולך. את זקוקה לחלומות משלך בחיים. את בוודאי יכולה להבין את זה'. / 'אויווין, אתה עדיין חושב שאני לא מבינה כלום, ושאתה מבין הכול. אבל גם אני מסתכלת בחיים. ובמוות. אני מבינה מה זה מוות – יותר ממך. תאמין לי. ואני מבינה מה זה להיות לבד – יותר ממך'. / 'אבל אמא, את לא מתמודדת עם המשמעות של להיות לבד. את נשארת אתי. את לא עוזבת אותי. את משוטטת במחשבות שלי. בחלומות שלי'. / ... / 'יש משהו שאתה לא מבין, יש דברים שאתה ממש מסובב. אתה מכיר את החלום, זה שבו אני עומדת בתוך המון אנשים, מסתכלת עליך בקרון מנופף אלי, קורא לי, שואל איך היית בחיים?' / 'כן, כמובן שאני זוכר את החלום שלי, אמא. שם התחיל הכול'. / 'החלום שלך? זה מה שאני רוצה להגיד לך. זו הטעות, אויווין – אתה חושב שאני בחלום שלך. זה לא החלום שלך, בנצ'יק. זה החלום שלי. גם לאימהות יש חלומות'". יאלום, פרופסור לפסיכיאטריה באונ' סטנפורד, מאשש בשחזורו גם את שיוגד בהמשך, על היעדרות עמדת האם, מהימנה ובגוף ראשון, מתוך שלל הכתובים בחקר ובאמנות.

לבלוג המלא של אסתר תירוש לחץ כאן

 

חדשות
גלריית התמונות של העיר אופקים המחודשת לפניכם - לחצו כאן

עיריית אופקים מציגה - יום בחודש ללא אכיפה

פרויקט מחיר למשתכן חדש יצא לדרך. אתם מוזמנים להירשם. לחצו כאן

אופקים: התקדמות לקראת הכניסה לבניין 770

זוגות צעירים זוכי תוכנית מחיר למשתכן מעדיפים לעבור ממרכז הארץ לנגב

הסכם הגג נחתם היום באופקים 29.5.2017

נועה קירל הפתיעה ילדת בת מצווה באופקים

שודדי עתיקות נלכדו באופקים

150 משתתפות בקייטנת נשים באופקים

10000 יחידות דיור חדשות צפויות להבנות בשכונה חדשה במזרח העיר

המיזם החברתי של אופקים שמקרב לבבות

מוסדות בני עקיבא באופקים מקום חמישי בארץ בנתוני גיוס לצהל

מרחיבים אופקים פרויקטים בנייה חדשים בעיר

חדש: תוכנית באופקים למיגון בתים

עיוותי הארנונה: בת"א משלמים הכי מעט - באופקים הכי הרבה

סינגל שמריה - סובב אופקים: קטע רכיבה חדש לאופניים ליד אופקים

נתפס נער שנהג לפרק אופניים בשכונה החרדית

בתי ספר : תיכון עתיד  | תיכון עמל 1 | ישיבת אפיקי ארץ  | בי"ס הגבעה | בי"ס בן גוריון  | בי"ס אשלים | בי"ס מורשת ישורון |בי"ס  אביר יעקב | בי"ס חב"ד  |  זמבלולו  מוסדות : מתנ"ס אופקים  | תפוח פיס אופקים | קהילה נגישה מפעלים בעלי אתר :טראנס אלקטריקשניב תעשיות ניירטרקוטה אופקים | החממה הטכנולוגית | אבני הנגב  | עסקים בעלי אתר : מתפרת זכות | מובילי צפון הנגב | מחסני יבוא  | אתרים פרטיים : היי בינבה | החן   שבלידה | גן טל | אופק  בניה  ויזמות  | נתינה מהלב  | הפועל אופקים בכדורסל